הכשל בהצבעה הדיגיטלית באמריקה

קיראו ותשפטו לבד מה עדיף: הצבעה אלקטרונית, או סריקה אופטית

הכתבה מדברת בעד עצמה:

מקור: כלכליסט: האקינג פוליטי - הסיוט של הבחירות האמריקאיות

בבחירות לנשיאות ב-2004 הצביעה ניו מקסיקו לג'ורג' וו. בוש. כך לפחות נרשם בספרי ההיסטוריה. אזרחי ניו מקסיקו זוכרים סיפור אחר: ביום הבחירות הם מצאו בקלפיות מכונות הצבעה חדישות שאמורות היו להיות קלות לשימוש ואמינות יותר מאי פעם. אלא שברבים מהמקרים המכונה קרסה, מסך המגע כשל - וגרוע מכל, קולות לא נרשמו כפי שהוקשו. ספירת הקולות העלתה נתונים חסרי תקדים של 21 אלף פתקים לבנים ו-2,000 קולות עודפים (כלומר, יותר קולות ממצביעים). בסיכום הסופי ניצח בוש את יריבו, ג'ון קרי, בהפרש של פחות מ-6,000 קולות.

הרבה שאלות נותרו פתוחות בסיפור הזה. האם באמת "הבאגים ניצחו את הדמוקרטיה", כפי שטענו כמה ארגונים חברתיים אמריקאיים? האם מדובר רק בפרויקט טכנולוגי כושל? דורות'י פַדימן, במאית סרטי תעודה מקליפורניה, סבורה שהאמת מעוותת יותר. בסרטה החדש היא טוענת שהרפובליקנים ניצלו את המעבר לקלפיות ממוחשבות כדי לשבש את הבחירות ו"לגנוב את אמריקה", כשם הסרט.

"לגנוב את אמריקה" ספג ביקורות מלגלגות מעיתונים כמו "וושינגטון פוסט" ו"ניו יורק טיימס", אבל הביקורת הופנתה נגד סגנונו הקולנועי, ולא נגד התיאוריה עצמה, מופרכת ככל שתישמע. האמריקאים אינם מתרגשים מהטענה שבוש הגיע לבית הלבן באמצעות תרגיל ההאקינג המלוכלך בהיסטוריה: הם כבר שמעו עליו דברים גרועים יותר. הכהונה שלו תמה ממילא, מה שהופך את הוויכוח לאנקדוטלי לכאורה - עד שנזכרים שבעוד פחות מחודשיים ארצות הברית חוזרת לקלפי.



ההצבעות המתהפכות
פדימן, שזכתה באמי ב-1995 על סרטה "From Danger to Dignity", קיבלה את הרמז הראשון לפרשה עוד ב-2004, כשהתנדבה לשרת כמשקיפה בקלפי בדרום פלורידה. "כשניסינו את מערכות ההצבעה אנשים אמרו שהם מצביעים לקרי אבל הבחירה על המסך קופצת לבוש", היא מספרת בראיון ל"כלכליסט". "חשבתי לי, 'הממ, מוזר'. אבל אמרו לנו 'אל תגידו לאנשים שזה עלול לקרות, כי אנחנו לא רוצים לדכא את הרצון שלהם להצביע'".

פדימן הריחה סיפור. לדבריה, היא שמעה גם ממתנדבים בקלפיות אחרות במדינה על הצבעות שנרשמו בצורה לא תקינה. בדיקה נוספת גילתה שב־90% מהמקרים השיבוש בהצבעה היה לרעת קרי ולטובת בוש. תלונות דומות התקבלו במדינות אחרות.

התופעה, שזכתה לכינוי "הצבעות מתהפכות" (Vote Flipping), הגיעה לתקשורת לאחר יום הבחירות, אבל קיבלה יחס של תיאוריית קשר שפיתחו דמוקרטים מתוסכלים. "בתחילה הסיפור סופר על ידי עיתונאים עצמאיים באינטרנט", אומרת פדימן. "גוף המדיה היחיד שלקח על עצמו את הטיפול בנושא היה ערוץ הקומדיה קומדי סנטרל". רק לאחר שהתופעה חזרה על עצמה בבחירות לקונגרס ב־2006 קבע המגזין "קומפיוטר וורלד" חד־משמעית ש"ההצבעות המתהפכות הן אמיתיות".

פדימן תיעדה דיווחי מצביעים על הצבעות שהתהפכו ועל בעיות אחרות במכונות ההצבעה. "כדי שלא יאשימו אותי בקונספירציות", היא מספרת, "התמקדתי בעדויות ממקור ראשון, בהן אחת של סנאטור מאוהיו, ובעדויות של מומחי מחשב וסטטיסטיקאים שדיברו על אי־סדרים בבחירות". מאותה סיבה היא נזהרה שלא להצביע על רפובליקנים שייתכן שהיו מעורבים בשיבוש הבחירות. יוצא הדופן היחיד הוא חבר הקונגרס טום פיני מפלורידה: אחד המרואיינים בסרט הוא מנכ"ל חברת תוכנה מפלורידה, שמספר שפיני פנה אליו וביקש את עזרתו בשיבוש התוכנה של מכונות ההצבעה. פיני, כמובן, מכחיש.

פשע בלי ראיות
על פי פדימן, המעבר לשיטת הצבעה חדשה המערבת מכונות יקרות אפשר למושכים בחוטים לבצע אינסוף מניפולציות על מערכת הבחירות. ההאשמות בדבר ניסיונות לחדור למערכת האלקטרונית הן היבט אחד של העניין. בעיה אחרת טמונה בכך שהצבעה אלקטרונית אינה מותירה שאריות פיזיות, כך שלא ניתן לשוב ולספור את הקולות.

עדות עקיפה לבעיה הזו, אומרת פדימן, אפשר למצוא בסקרים המדגמיים שנערכים בצמוד לקלפיות. "בעשרות השנים האחרונות הסקרים הללו סיפקו תמונה נאמנה של הנעשה ברוב הקלפיות - אבל בבחירות 2004 לפתע כבר לא היה ניתן לסמוך עליהם. בקלפי באוהיו, למשל, השרתים של הסקרים המדגמיים הראו יתרון לג'ון קרי, ואז קרסו. כשהם חזרו לפעול שעה וחצי אחר כך הם הראו יתרון לג'ורג' בוש, בהתאמה מוחלטת ל'תוצאות האמת' הרשמיות".

בעיה מרכזית נוספת, טוענת פדימן, היתה החלוקה המניפולטיבית של מכונות ההצבעה. "אפשר לראות כאן קו ברור", היא אומרת. "באוהיו אזרחים מפרברים בורגניים ולבנים חיכו בממוצע 18 דקות כדי להצביע, ובשכונות שחורות חיכו 3.5 שעות. אנשים תיארו תחושות קשות של כעס וחוסר אונים. הפעם היחידה בסרט שבה רואים דמעות היא כשעורכת דין שחורה מאוהיו מספרת כמה שעות חיכתה כדי להצביע, ואומרת שהיא מקווה שזה לא ירתיע אנשים כמוה להצביע בפעם הבאה".

להיבט האתני של התורים הארוכים יש משמעות מובהקת, כיוון שהאוכלוסייה האפרו־אמריקאית מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית. "הנושא אינו טכנולוגיה אלא דיכוי", אומרת פדימן.

אמריקה חוזרת לנייר
הסיפור הזה אינו הראשון מסוגו. הביקורת על הצבעה אלקטרונית התעוררה בארה"ב לראשונה בבחירות לנשיאות ב־2000, כשאלפי קולות בפלורידה נפסלו בגלל חורים שלא נוקבו כראוי בטופסי ההצבעה ועלו למועמד אל גור בנשיאות. ב-2002, בבחירות למשרת מושל המדינה, עברה פלורידה לשימוש במכונות הצבעה חדשות, אבל הבעיות לא פסקו: המכונות נטו לקרוס, צגי המגע התקלקלו תדיר וההצבעה התעכבה שעות. בבדיקה מאוחרת התגלה שהמכונות אינן מאובטחות מפני פריצה פיזית ומניפולציה אלקטרונית שעלולה להשפיע על תוצאות ההצבעה. בבחירות 2004 היתה זו פדימן שהפנתה את הזרקור לבעייתיות של ההצבעה האלקטרונית. ב-2006 חזרו הבעיות בבחירות לבית הנבחרים ועוררו מחאה ציבורית גדולה, עד כדי כך שב-2007 בחרה דייבולד, אחת מיצרניות המכונות, לשנות את שמה בניסיון להתרחק מהתדמית הבעייתית.

האם הבעיות נבעו מתקלה במכונות, משימוש לא נכון או ממקור אחר? בכל האמור בבחירות 2004, פדימן אינה מהססת לומר שמדובר ביד מכוונת - אבל אם התנהל מאמץ נרחב ומדהים כל כך לשינוי תוצאות הבחירות, מי ניהל אותו? מי היה מעורב בו במפלגה הרפובליקנית ובחברות שייצרו את מכונות ההצבעה? ואיך זה שהתקשורת לא הצליחה לחשוף אותו, למרות המעקב הצמוד שלה אחרי התקלות במכונות ההצבעה?

אם להיות כנים, התשובות של פדימן לשאלות הללו לא תמיד מספקות. "מה שקרה היה כל כך מורכב, שהעיתונים לא מצאו 'אקדח מעשן'", היא מודה. "עם זאת, כשמרכיבים את הפאזל מתקבל משהו שלא יכול להיות מקרי".

המטרה של פדימן היא לא להצביע על אשמים, אלא לעודד לפעולה. למרות הביקורת החריפה שלה על מכונות הצבעה ממוחשבות, היא רואה בטכנולוגיה כלי חשוב לשימור הדמוקרטיה: "רשת האינטרנט, למשל, יצרה סצינה פעילה של עיתונאים עצמאיים, שחלקם חשפו סיפורים שלא ייאמנו", היא אומרת. השאלה, לדבריה, היא לא טכנולוגית אלא אנושית.

בבחירות הלאומיות בנובמבר הקרוב ינטשו את מכונות ההצבעה תשע מדינות, בהן קליפורניה ופלורידה, שיחזרו לפתקי הנייר - לפחות בחלק מהמחוזות. מדינות אחרות, בהן יוטה ונבאדה, יצרפו למכונות ההצבעה תדפיס של "קבלה" על כל הצבעה.

"המרואיינת האחרונה בסרט היא בחורה רגילה שהחליטה לעשות מעשה", מספרת פדימן. "היא ארגנה מחאה באינטרנט, אספה אנשים, וכתוצאה מהמאבק שלהם תחזור גם המדינה שלהם להשתמש בפתקי הצבעה מנייר. המדינה הזו היא ניו מקסיקו".

Plevinski